ליבוביץ בע"מ נ' מדינת ישראל

פסק דין

התובעת רכשה מהנתבעת, במכרז, 3 חלקות באזור עפולה. מדובר בחלקות שעליהן היו מבנים שכאמור נמכרו לתובעת ולאחר מכן הושכרו על ידי התובעת לנתבעת הכל לפי תנאי המכרז.

ביום 12.5.08, לאחר כשנתיים של שכירות הודיעה הנתבעת לתובעת כי הסכם השכירות יבוא לידי סיום ביום 20.11.08 ובמועד זה תחזיר התובעת את החזקה במושכר לתובעת.

ביום 18.8.08 פנתה הנתבעת שוב לתובעת וביקשה את הסכמתה להאריך את תקופת השכירות עד סוף שנת 2008. התובעת סירבה להצעה זו והודיעה לנתבעת כי היא תהיה נכונה להאריך את תקופת השכירות רק אם זו תוארך עד סוף שנת 2009.

התובעת לא הסכימה להארכת השכירות עד סוף שנת 2009, אך הודיעה חד צדדית במכתב מיום 1.9.08 כי היא נאלצת להחזיק במושכר עד סוף שנת 2008 עקב אילוצי המשרד שהשתמש במושכר (משרד החקלאות). התובעת הודיעה שוב שהיא לא מסכימה להמשך השכירות לתקופה כה קצרה.

לאחר חלופת מכתבים בין הצדדים הודיעה הנתבעת ביום 20.11.08 כי היא תישאר במושכר שנה נוספת עד יום 20.11.09 עבור דמי שכירות שנתיים של 360,100 ₪ כולל מע"מ.

ביום 9.11.09 הודיעה הנתבעת פעם נוספת שהיא תשתמש ותחזיק במושכר 3 חודשים נוספים. הנתבעת הודיעה שהיא עושה כן בהתאם להוראות סעיף 15 להסכם השכירות אשר איפשר לה כשוכרת להחזיק במושכר 90 יום נוספים, מעבר לתקופת השכירות, אם מסיבות טכניות לא תוכל לפנות את המושכר בתום תקופת השכירות דמי השכירות לתקופה המוארכת יהיו, לפי הודעת הנתבעת, כדמי השכירות לתקופת השכירות לפי משך ההחזקה הנוספת.

התובעת הודיעה לנתבעת במכתב מיום 10.11.09 כי היא לא רשאית לעשות שימוש בהוראות סעיף 15 לחוזה השכירות המקורי, שכן, בין הצדדים נכרת הסכם חדש שלפיו המושכר הושכר עד יום 20.11.09 כאשר אין אופציה להארכה נוספת של 90 יום שהיו בהסכם המקורי שתוקפו פג. מכתב זה לא זכה למענה של הנתבעת. ביום 23.11.09 שלחה התובעת מכתב נוסף בו נטען כי נכון למועד המכתב הנתבעת עושה במושכר שימוש שאינו לפי דין ואם הנתבעת לא תיצור איתה קשר תוך 3 ימים תנקוט התובעת באמצעים החוקיים.

ביום 8.2.10 הגישה התובעת תביעה בה תבעה לסלק את ידה של הנתבעת מהמושכר וכן לחייב את הנתבעת בתשלום. עוד קודם לכן ביום 10.1.10 העבירה הנתבעת לתובעת סכום של 52,967.64 ₪ עבור דמי שכירות.

לאחר הגשת התביעה נערכו ישיבות בין הצדדים כהליך גישור ובמסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה על פינוי הנכס ובדיקת מצבו של הנכס.

הנתבעת טוענת בתביעה שבפני כי החזקה בנכס המושכר הוחזרה לה ביום 14.7.10 ואז התברר כי לנכס המושכר נגרמו נזקים גדולים ובלתי הפיכים שנשומו על ידי שמאי מטעמה בסכום של 614,000 ₪ וכן נקבע כי עבודות השיקום אמורים להימשך 6 חודשים. הנתבעת הזמינה גם היא שמאות של הנזקים ולאחר ששמאות זו הושלמה נהרסו המבנים שהיו על המושכר והתובעת מכרה את 3 החלקות לצד ג'.

התובעת תובעת איפוא את הסכומים הבאים:

א. דמי שכירות ראויים לשנה מיום 20.11.09 בגין אי פינוי הנכס במועד ללא הצדקה. תקופה זו הינה מעבר לתקופה שבה הוחזק הנכס בפועל על ידי הנתבעת (הנכס כאמור הוחזר ביום 14/7/13) וזאת בשל טענות התובעת, שהנתבעת לא היתה רשאית להחזיק בנכס מעבר לתאריך 20.11.09, ולא היתה רשאית לעשות שימוש בהוראות סעיף 15 להסכם הראשון שבוטל. ובנוסף בשל התקופה שנקבעה על ידי השמאי כתקופה הדרושה לתיקון ולשיפוץ הנזקים למבנה.

ב. הוצאות וביטול זמן בשל אי מסירת החזקה במועד וכל הכרוך בכך בסך 20,000 ₪.

ג. תשלום עבור נזקי המושכר בסך 614,000 ₪ לפי השמאות. מסכומים אילו יש לנכות את הסכום ששילמה הנתבעת בסך 52,967.64 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ולפיכך הועמד סכום התביעה על 1,010,111 ₪.

הנתבעת טוענת כי אין מקום לחייבה לשלם לנתבעת דבר וזאת בשל כך שהיא פינתה את הנכס עוד בסוף חודש פברואר 2010, למעט מספר מבנים יבילים שהיתה רשאית להשאיר בנכס לפי החוזה שבין הצדדים.

התובעת היא זו שסירבה לקבל את הנכס במועד הפינוי ולפיכך היא לא זכאית לדמי שכירות לתקופה הנתבעת. הנתבעת טוענת עוד כי גם לשיטת התובעת החזקה הוחזרה לה ביום 14.7.10 לכן ברור שלא ניתן לתבוע דמי שכירות לתקופה מאוחרת יותר.

באשר לנזקים שנגרמו למבנה טוענת הנתבעת כי נזקים אילו נגרמו לאחר המועד שבו פינתה את הנכס (סוף פברואר 2010) והם נגרמו על ידי צדדי ג' ולא על ידי הנתבעת. הנזקים נגרמו בתקופה שבה התובעת סירבה לקבל את הנכס לכן עליה לשאת בתוצאות סירובה לקבל את הנכס.

הנתבעת טוענת עוד כי התובעת מכרה את הנכס לצד ג' שמלכתחילה יעד את הנכס להריסה, על מנת לבנות במקום דירות מגורים, לכן לא נגרם לתובעת נזק כלשהו ממצב הנכס, שכן, היא קיבלה מהרוכש את התמורה המלאה ולא תיקנה בפועל את הנזקים.

הנתבעת טוענת עוד כי לפי תנאי ההסכם שבין הצדדים התובעת היתה אמורה לבטח את המבנה ולו היתה עושה כן לא היו נגרמים להם נזקים כלשהם.